בישול על כיריים אינדוקציה – זו הדרך של העתיד!
אם יש לכם כיריים אינדוקציה, אתם בטח מכירים את התסכול שמגיע עם סיר אהוב עליך שאינו מתאים לכיריים, אבל עכשיו – יש פתרון!
הפלטה של Frabosk היא החיץ בין הכיריים והסיר או המחבת שלך. היא מאפשרת לך להשתמש בכל כלי הבישול הישנים והאהובים על כיריים אינדוקציה, ואפילו שומרת על חום הסיר והמזון כעשר דקות לאחר כיבוי הכיריים.

---

 

המוסקה היא מאכל מסורתי שמקורו במטבח היווני והבלקני, אך נפוץ מאוד גם בקרב עדות המזרח ובמטבח הערבי.
מדובר בתבשיל שכבות של חצילים, בשר טחון (בדרך כלל בקר או כבש), עגבניות ותיבול עשיר, אשר מעליו יוצקים רוטב עשיר.
מאכל זה אהוב במיוחד בשל טעמו העמוק והמרקם המנחם, והוא נחשב למנה חגיגית המוגשת באירועים מיוחדים ובארוחות משפחתיות.

מתכון למוסקה

2 חצילים מאורכים
1/2 ק"ג בשר טחון
1 כוס עגבניות מרוסקות
6 שיני שום כתוש
1 בצל יבש קצוץ
מעט שמן זית לטיגון לפי הטעם
מלח, פלפל, כמון
2 ביצים

אופן ההכנה
חציל וחצי לפרוס ולטגן קלות
1/2 חציל, לקלות ולרסק
1 בצל יבש, לטגן קלות ולהוסיף ל – 1/2 ק"ג בשר טחון
לערבב היטב ולהוסיף ביצים, שום ותבלינים
לערבב היטב עד שכל החומרים יתמזגו ולחלק את תערובת הבשר לשני חלקים: של 300 גר' ו – 200 גר'
לכמות הקטנה של התערובת  200 גר' – להוסיף 1/2 כוס עגבניות מרוסקות
להניח על התבנית פרוסות חציל מטוגן ולפזר מעל מחצית מתערובת הבשר. מעל הבשר להניח עוד שכבה של חצילים מטוגנים.
ומעליה לפזר את החלק השני שמעורב בעגבניות מרוסקות. מעל לכל לפזר את החציל שריסקנו.

ציפוי
1/2 כפות קמח, לערבב עם 1/2 כוס מים
2 כפות שמן זית
לערבב היטב עד שתתקבל תערובת חלקה
2 כפות גדושות גרעיני שומשום
להוסיף את העגבניות המרוסקות ולפזר את הציפוי מעל
לאפות כשעה בחום של 170 מעלות

 

המוסקה – היסטוריה של מאכל ים-תיכוני

מסע בזמן בעקבות המוסקה: שורשיה, גלגוליה ומשמעותה התרבותית

המוסקה, אחת המנות המפורסמות והאהובות במטבח הים-תיכוני, זוכה למקום של כבוד בשולחנות ביוון, טורקיה, ארצות הבלקן והמזרח התיכון.
שמה מתגלגל בפי עמים שונים, ולעיתים כל תרבות טוענת לזכות ראשונים על יצירתה.
אבל כמו כל מאכל מיתולוגי, גם למוסקה היסטוריה מרתקת של נדודים, השפעות ושינויים.

שורשים היסטוריים

המילה "מוסקה" (Moussaka) מקורה בערבית – "מוסַכַּעַ" (مسقعة), שפירושה "מצונן" או "מוגש קר".
מאכלים דומים, על בסיס חצילים ובשר, הוכנו כבר במזרח התיכון בתקופת ימי הביניים,
וחדרו למטבח של האימפריה העות'מאנית, שם הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הקולינרית המקומית.

המוסקה היוונית והגלגול האירופי

ביוון הפכה המוסקה לסמל לאומי, בגרסה שאנו מכירים כיום – שכבות של חצילים מטוגנים, בשר טחון, רוטב עגבניות ובשמל.
הגרסה הזו פותחה רק במאה ה-20 על ידי השף היווני ניקולאוס צילנדיס, בהשפעת המטבח הצרפתי.
השילוב בין חצילים, בשר ורוטב בשמל הפך מאז לסמל מובהק של יוון, ומזוהה עם ארוחות חגיגיות ומשפחתיות.

המוסקה במטבח העות'מאני והבלקני

במדינות הבלקן, כמו בולגריה, סרביה ורומניה, קיימות גרסאות רבות למוסקה,
לעיתים עם תפוחי אדמה במקום חצילים, ועם טעמים מקומיים.
בטורקיה, המוסקה מוגשת לרוב כמנה מוקפצת של ירקות ובשר, ללא השכבות וללא רוטב בשמל, אך השם נשמר.

המוסקה במזרח התיכון

במטבח הערבי, המוסקה מוגשת לעיתים כמנת ירקות בלבד – חצילים, עגבניות, בצל ושום,
לרוב ללא בשר, ולעיתים אף מוגשת קרה, כמנה קייצית מרעננת.
מאפיין זה מדגיש את היכולת של המוסקה להתאים את עצמה למנהגים, להעדפות ולטעמים בכל אזור.

המוסקה, בדומה להרבה מאכלים ים-תיכוניים, משקפת היסטוריה של מפגשים, כיבושים והשפעות הדדיות.
כל עם אימץ אותה, שינה, הוסיף וניכס לעצמו.
זוהי עדות חיה לכך שמאכלים חוצים גבולות, מספרים את סיפורה של התרבות, ומחברים בין אנשים סביב השולחן.
בתיאבון!