אביזרים להכנת פיצה

בדקתי ברשומות ובמסמכי הארגונים הבינלאומיים ואכן התברר לי מעל לכל ספק כי אין המדובר ב – “פיצה פיתה” או סתם טוסט עם רסק עגבניות – הפעם יש להעניק כבוד והדר לפיצה של ממש כולל שלל התוספות הנלוות.

שבת בבוקר, אמצע שנות השבעים של המאה שחלפה, רחוב המעיין בגבעתיים.

בערב שלפני הקפידה אמא להכין בצק כהלכתו, כזה אשר בשנת הלילה בא מתעוררים הכוכבים הוא משנה את צורתו ואת ניפחו ומתכונן למשימת חייו אשר זה מקרוב תגיע עת יפציע השחר או אולי רק קצת מאוחר יותר.

500-450 גרם קמח לבן, 1 כף גרגירי שמרים יבשים, ½ כפית סוכר, 1 ורבע כוס מים פושרים, 2 כפות שמן, 1 כפית מלח וזה הכל

בני הבית ישנים עדיין, הרדיו דולק בגל הקל, את מערכוני הגשש אסור לפספס. יבוא יום ונזכור את כולם על פה, ובכל זאת נקפיד להאזין ולצחוק עם הקהל שבתוך המקלט הכחול והגדול בדיוק בזמן ובמקום הנכון – עונג שבת להתפאר.

אני במטבח, כבר לא ילד אבל עוד אינני נער. סומכים עליי אבל עין מנומנמת ובוגרת בוחנת שהכל יעבור בשלום.

מרדד את הבצק פעם ועוד אחת. מקפיד שהעיגול יהיה מדוייק ונאה למתבונן.
מוסיף רסק עגבניות וביד אומן מורח בקפידה.
מוסיף עגבניות, זיתים, בצל, ומגרד בפומפיה גסה וחדה כתער גבינה צהובה מעל.
גולת הכותרת היא האורגנו ההופך את אסופת החומרים לפיצה של ממש.

מדליק את התנור על פי ההוראות והאזהרות המחמירות והקפדניות שנימסרו לי בערב הקודם. פעם נתנו לילדים לעשות דברים אשר היום המועצה לשלום הילד כבר לא מרשה.

מכניס את הפיצה בעדינות – לא לעשות רעש, לא להפיל ולא לשבור כלום.

בינתיים הרדיו חדל להצחיק והמנגינה המפורסמת בליווי מכונת הכתיבה מעידה כי עכשיו חדשות וצריך להיות רציניים.

זה גם הרגע להעיר את בני הבית – צריך לקחת בחשבון כי בשבת החורפית בבוקר המיטה והשמיכה קורצות יותר ומהוות אתגר ראוי לכל פיצה, תהיה טעימה ככל שתהיה.

סוחטים מיץ תפוזים טבעי, מרענן וטרי, מתיישבים לארוחת הבוקר ולפיצה אשר גם אם ייתכן והיו טעימות ממנה, הרי לא היתה טעימה כמוה.

לא היה זה טקס של שבת אחת. חזרנו על כך פעמים רבות – אמא, אבא, אחותי נירית ואני – ומכאן כנראה בא לעולם המושג השגור היום – “פיצה משפחתית”

בתיאבון.